האם יש חשיבות לסדר שבו אנחנו אוכלים את מה שבצלחת?
נניח שהכנו את הצלחת המושלמת, שמתאימה בדיוק לצרכים שלנו: יש בה את כמויות החלבון, השומן והפחמימה שאנחנו צריכים.
- האם יש הבדל כלשהו בסדר האכילה?
- יש משמעות אם נתחיל בחלבון או בפחמימה?
- ואם נסיים קודם את כל הירק ורק אחר כך נעבור לשאר?
- או שבסוף "הכול מתערבב בבטן", כמו שנהוג להגיד?
בשורה אחת: בהחלט יש חשיבות לסדר האכילה של אבות המזון בצלחת!
שוברים צום קטן בכל ארוחה
כשאנחנו אוכלים כחלק מתזונה מאוזנת, סביר שקדמו לארוחה כמה שעות של "צום" – לפעמים 3–5 שעות לפני ארוחת צהריים, ולפעמים 12 שעות ויותר לפני ארוחת בוקר. כשאנחנו אוכלים, אנחנו שוברים את הצום הזה. ומה לא מומלץ לעשות כששוברים צום? "לזרוק" את רמות הסוכר למעלה.
הדרך האידיאלית להתחיל כל ארוחה היא דווקא בחלבון. החלבון מאלץ את הגוף להפריש פחות אינסולין, ויש לזה יתרון. את הפחמימה מומלץ לשמור לחלק האחרון של הארוחה, ואת הירקות לשלב באמצע (לרוב הם יגיעו עם שמן זית, זיתים או אבוקדו – שזו בעצם מנת השומן שלנו).
דוגמה: ארוחת בוקר
על הצלחת: פרוסת לחם, 100 גרם גבינה, ביצה קשה, 5 זיתים וסלט ירקות. מתחילים בביצה הקשה ומעט גבינה, ממשיכים בסלט עם הזיתים, ומסיימים בפרוסת הלחם עם שארית הגבינה מרוחה עליה.
מה היתרונות?
- עלייה מתונה יותר של הסוכר ופחות הפרשת אינסולין.
- שיפור תחושת השובע במהלך הארוחה ואחריה.
- הפחתת הדלקתיות בגוף, בזכות השליטה בסוכרים.
- שיפור הערך התזונתי שמקבלים מהארוחה.
לגבי הנקודה הרביעית: כשמתחילים בחלבון, יש סבירות גבוהה יותר שנסיים את כל המנה – ולא נגיע למצב שבו אכלנו את כל הסלט והפחמימה, וחלק מהחלבון נשאר בצלחת. זה גם מונע מאיתנו להגיע לכמות היומית שאנחנו צריכים וגם מצמצם את תחושת השובע, שמגיעה בעיקר מהחלבון.
ומניסיוננו, כשמתחילים בפחמימה כמעט תמיד יש צורך מנטלי בתוספת. כשמסיימים בה – זה עוזר גם עם זה.


