סוכרת

זה יהיה קצת ארוך אבל לחלקכם יש סיכוי שזה ישנה את החיים!

אני אתחיל מהפן האישי שלי שבגללו הנושא הזה כל כך קרוב לליבי וזו העובדה שאבי הוא סוכרתי ובמקרה שלו כמו אצל הרבה אחרים לא הייתה שום סיבה שהוא היה אמור להגיע למצב הזה.

אחת הסיבות שמאד מתסכלות לגבי הטיפול של כל מערכות הבריאות בעולם בסוכרת היא היותה עקומה לחלוטין בהסתכלות שלי, אני אתן לכם את נקודת המבט שלי ותחליטו בעצמכם בסוף.

מה היא בעצם סוכרת?

זו השאלה שאני תמיד שואל אנשים שהם סוכרתיים, טרום סוכרתיים או עם סוכרת במשפחה.

התשובה שאני מקבל ב99% מהפעמים זה: "שיש למישהו סוכר בדם".

זו לא טעות, זה בהחלט ביטוי של הסוכרת אבל אפשר לקרוא לזה ביטוי מתקדם מאד באופן יחסי.

מערכות הבריאות בעולם בעצם "מחכות" שיהיה סוכר בדם במידה מסוימת כדי להגדיר מישהו סוכרתי, לפני זה הוא "בסדר".

בואו נחזור צעד אחורה – מדוע הסוכר מוצא את עצמו במחזור הדם?

(ההסבר יהיה מאד פשטני ולא "עמוס בעצמו" מבחינה ביולוגית וכו')

כאשר אנחנו אוכלים הגוף מפריש אינסולין כדי לטפל באבות המזון שנכנסו אלינו לגוף.

כאשר האכילה שלנו באופן כללי וקבוע מאלצת את הגוף להפריש יותר מדי אינסולין התאים של הגוף מפתחים תנגודת לאינסולין וזה לקראת סוף הדרך מביא את התאים למצב שבו הם לא "פותחים את הדלת" שלהם לאינסולין כדי שיכניס פנימה את הסוכרים וחלקם נשארים במחזור הדם.

אבל זה ביטוי מאד מתקדם של התנגודת לאינסולין – שהיא המחלה האמיתית!

סימפטומים של תנגודת לאינסולין יכולים להיות:

שומן בטני, עליה במשקל, כבד שומני, איבוד שיער, אקנה, עייפות אחרי ארוחות, חיפוש מתוק תמידי, ירידה ברמות הטסטוסטרון, שחלה פוליציסטית, שומנים בדם וגם – עליה בסוכר בדם.

כשמערכות הבריאות בעולם "מחכות" לסוכר בדם כדי להתחיל לטפל בסוכרתיים זה מקביל למוסכניק שמתעלם מהעובדה שחסר לנו מים במנוע ומחכה שייהרס הראש מנוע כדי להתחיל לטפל באוטו.

אנחנו חייבים להגדיר את הבעיה כתנגודת לאינסולין ולהנגיש לציבור את בדיקת האינסולין (שמערכות הבריאות כמעט ולא מאפשרות למישהו לעשות!) – זה צריך להיות סטנדרט כמו שבודקים תמיד גלוקוז – משמעות בדיקת האינסולין היא בעיניי פי 100 יותר קריטית מאשר רק בדיקת הסוכר כי תנגודת לאינסולין יכולה להיות "מתחת לפני השטח" גם כמה שנים לפני שיש לסוכר העודף ביטוי בדם.

נקודה אחרונה שאולי הכי לא מסתדרת בהיגיון היא הטיפול העולמי בסוכרת – אם הבעיה היא תנגודת לאינסולין, אז הטיפול צריך להיות בראש ובראשונה שיפור הרגישות לאינסולין.

מערכות הבריאות בעולם – בגלל שהבעיה היא מבחינתן סוכר בדם ולא התנגודת לאינסולין – מנסות לטפל בפתירת הסוכר בדם. האבסורד הכי גדול הוא זה: מה הטיפול הכי "חזק" בסוכר בדם? הזרקת אינסולין.

כלומר הניסיון לטפל בעודף האינסולין בגוף הוא ע"י הזרקת עוד אינסולין.

זה כמו לטפל בסדק בקיר עם פטיש חמש.

לא נשמע לכם הגיוני נכון? עכשיו שמיקדנו את הבעיה בתנגודת לאינסולין ולא בסוכר שבדם. פה בדיוק התסכול אל מול המערכת העולמית.

לגבי הסיבה של למה זה ככה? אני אשאיר אתכם להגיע למסקנה לבד אבל קבלו רמז ותעקבו אחרי הכסף.

הפתרונות לתנגודת לאינסולין וגם לסוכרת קשורים בראש ובראשונה לצורת האכילה שלנו ולאורח החיים שלנו.. לשם המערכת צריכה לכוון את המאמצים שלה וזה מה שאנחנו עושים באופן אישי במרכז שלנו.

לשאלות נוספות והמלצות לגבי איך ניתן לשפר את הרגישות שלכם לאינסולין מוזמנים להתייעץ איתנו בכל זמן.