נגיד והכנו את הצלחת המושלמת שמתאימה בדיוק לצרכים שלנו:
יש בה את כמויות החלבון, השומן והפחמימה שאנחנו צריכים.
* האם יש הבדל כלשהו בסדר האכילה שלנו?
* יש משמעות אם נתחיל בחלבון או בפחמימה?
* ואם נסיים קודם את כל הירק ואח"כ נעבור לשאר?
* או שבסוף "הכל מתערבב בבטן" כמו שנהוג להגיד?
אז בשורה אחת: בהחלט יש חשיבות לסדר האכילה של אבות המזון בצלחת שלנו!
ועכשיו נפרט:
כשאנחנו אוכלים כחלק מתזונה מאוזנת סביר להניח שיש כמה שעות של "צום" לפני האכילה – לפעמים זה יהיה 3-5 שעות אם זו ארוחת צהריים ולפעמים 12 שעות או יותר אם זו ארוחת בוקר.
באכילה אנחנו בעצם שוברים את הצום הקטן או היותר גדול שאנחנו נמצאים בו – ומה לא מומלץ לעשות כששוברים צום? "לזרוק" את רמות הסוכר למעלה!
הדרך האידיאלית לשבור צום ולהתחיל לאכול (כל ארוחה) היא דווקא מהחלבון ומשם להמשיך – החלבון באופן כללי מאלץ את הגוף להפריש פחות אינסולין ויש לזה יתרון.
את הפחמימה מומלץ לשמור לחלק האחרון של הארוחה ולא לפתוח בה!
ואת הירקות לשלב ביניהם (לרוב הירקות יכילו בתוכם שמן זית, זיתים או אבוקדו ואז זה בעצם גם מנת השומן שלנו).
דוגמא:
ארוחת בוקר – יש לכם על הצלחת פרוסת לחם, 100 גרם גבינה, ביצה קשה, 5 זיתים וסלט ירקות – התחילו את הארוחה עם הביצה הקשה ומעט גבינה, תמשיכו בסלט ירקות עם הזיתים ותסיימו בפרוסת הלחם עם שארית הגבינה מרוחה עליה.
מה היתרונות?
1. עליה מתונה יותר של הסוכר ופחות הפרשת אינסולין.
2. שיפור תחושת השובע תוך כדי ואחרי הארוחה.
3. הפחתת הדלקתיות בגוף (בזכות השליטה בסוכרים).
4. שיפור הערך התזונתי שנקבל מהארוחה.
לגבי הנקודה ה4 כשאנחנו מתחילים מהחלבון יש סבירות הרבה יותר גדולה שנסיים את כל המנה ולא יקרה מצב שבו אכלנו את כל הסלט וכל הפחמימה ובסוף חלק מהחלבון נשאר על הצלחת – זה גם ימנע מאיתנו להגיע לכמות היומית שאנחנו זקוקים לה וגם יצמצם את תחושת השובע (שתגיע בעיקר מהחלבון).
* בנוסף מניסיוננולרוב כשמתחילים מהפחמימה תמיד יש צורך מנטלי לקחת תוספת. מצד שני אם מסיימים בפחמימה זה יכול בהחלט לעזור גם עם זה!
